|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| החג במקורות |
 |
"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".
(ויקרא פרק כ"ג)
"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ".
(דברים פרק ט"ז)
חג הסוכות, החל בט"ו בתשרי ונחוג שבעה ימים, הוא אחד משלושת הרגלים - החגים שבהם היו בני ישראל עולים לבית המקדש בירושלים. מקור החג מצוין בתורה בספר ויקרא ובספר דברים וכן המשנה הקדישה את מסכת סוכה לחג הסוכות ולמנהגיו. בנוסף קיימת התייחסות ענפה לסוכות בתלמוד, בספרות חז"ל ובספרי הקבלה. |
|
|
| שמות החג |
|
חג סוכות – הסוכה מהווה זכר לסוכות שבהן ישבו בני ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים. אחדים מפרשני המקרא טוענים כי לא היו אלה סוכות ממש, אלא "ענני הכבוד" שבהם כיסה אלוהים את העם – עננים שהגנו על העם, בעיקר מפגעי הטבע, וסימנו את נוכחות האל ואת הקשר שלו עם עמו.
חג האסיף – מציין את ההיבט החקלאי של החג החל בסתיו, עם איסוף יבולי הקיץ ולפני הזריעה לקראת החורף. תפילות החג כוללות תודות על יבול השנה הקודמת ותפילות לגשמי ברכה בחורף המתקרב. הנופך החקלאי של החג מודגש על ידי היציאה לטבע והישיבה בסוכה ועל ידי מצוות ארבעת המינים.
זמן שמחתנו – לשמחה מקום מרכזי בחג הסוכות הנחשב לחג השמח ביותר מבין חגי ישראל. על פי חז"ל, השמחה מלווה את חילופי העונות וסיום השנה החקלאית, ואת ההיטהרות שבאה לאחר ראש השנה ויום הכיפורים. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
