|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| הקפות |
 |
| מנהג ההקפות בשמחת תורה הוא מנהג מאוחר שהחל כנראה במאה ה-16 בצפת. ההקפות מציינות את המחזוריות של קריאת התורה בכל שנה מההתחלה עד סופה ואת השמחה שבסיום מחזור הקריאה והתחלתו מחדש. כדי לציין זאת, מוציאים את ספרי התורה מארון הקודש ומקיפים איתם את בימת בית הכנסת שבע הקפות. ההקפות נערכות פעמיים: בערב החג, ליל שמחת תורה, ובחג עצמו בבוקר שלמחרת והן מלוות בשמחה, שירה וריקודים. בעת ההקפות משתדלים לתת כבוד לכל הנוכחים בבית הכנסת כדי להדגיש כי שמחת התורה שייכת לכולם ללא הבדלי מעמדות. |
|
|
| חתן תורה |
|
מי שעולה אחרון לתורה ומסיים את הקריאה השנתית בתורה של פרשיות השבוע נקרא "חתן תורה". מקור השם מהפסוק: "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב". על פי חז"ל, מורשה כמו מאורסה, כאילו עם ישראל והתורה הם כמו חתן וכלה, ולכן מי שמסיים את קריאת התורה נקרא "חתן תורה".
את חתן התורה מכבדים ושרים לפניו כשהוא עולה לתורה. בסוף הקריאה, אחרי הפסוק האחרון המסיים במילים "לעיני כל ישראל", אומרים "חזק חזק ונתחזק". בכמה מן הקהילות נהוג שהחתן מזמין את כל הציבור לסעודת שמחה או לקידוש בחג שמחת תורה או באחת השבתות הסמוכות. |
|
|
| הקפות שניות |
|
| במדינת ישראל נוהגים במוצאי שמחת תורה לערוך הקפות שניות, כאות הזדהות של יהודי ארץ ישראל עם היהודים החיים בגולה וחוגגים את שמחת תורה בכ"ג בתשרי. ההקפות השניות מתקיימות ברחובות הערים בישראל. כיוון שמדובר בחגיגה שמתקיימת אחרי צאת החג הרשמי, אפשר לנגן ולהשמיע מוזיקה ולהוסיף שמחה על שמחה. |
|
|
| הכנסת נר לארון הקודש |
|
| אחרי שמוציאים את ספרי התורה מארון הקודש, יש הנוהגים להכניס לארון נר דולק. הנר הדולק והאור שהוא מפיץ מסמלים את אור התורה המאיר תמיד מארון הקודש. |
|
|
| עלייה לתורה |
|
| בחג שמחת תורה נוהגים לעלות לתורה, כלומר לעלות לבימה בבית הכנסת ולקרוא בתורה. הקריאה לעלות לתורה היא לכל באי בית הכנסת בכל הגילים, אפילו ילדים, שעלייתם לקריאה נקראת "עליית כל הנערים". |
|
|
| דגל שמחת תורה |
|
| בחג שמחת תורה מקבלים הילדים את דגל שמחת תורה, דגל צבעוני מעוטר בסמלי החג. מאז כינונה של מדינת ישראל נכנסים לדגל שמחת תורה גם סמלים ציוניים ולאומיים. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
