|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| תקיעה בשופר |
 |
ביום הראשון של ראש השנה, שהוא היום הראשון בשנה, נהוג לתקוע בשופר. מנהג זה נעוץ במספר סיבות במקורות:
 להשמיע קול תרועה בכדי להודיע על המלכת אלוהים על כל הארץ.
להזכיר את סיפור עקידת יצחק. על פי סיפור זה, התקיעה בשופר בראש השנה נועדה לעורר את "זכות האבות" ולהזכיר לאלוהים את עמידתו של אברהם בניסיון לקראת תחילת יום הדין. כפי שנאמר על ידי חז"ל: "תקעו לפני בקרן של איל, כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם ויעלה זכרונם לפני".
להזכיר את מעמד הר סיני וחידוש הברית בין אלוהים לישראל שלווה בקול שופר חזק. |
|
|
| תשליך |
|
ביום הראשון של ראש השנה, א' בתשרי, הולכים אחרי תפילת מנחה ולפני שקיעת השמש למקור מים (ים, נהר או באר) או מקום ממנו ניתן לראות מקור מים, ומתפללים שם את תפילת "תשליך" תוך כדי ניעור הכיסים במטרה להשליך מעלינו את כל חטאינו הנסתרים.
במקרים רבים נהוג לבצע את התשליך ליד מקור מים שיש בו דגים וזאת מכיוון שהדגים, שעיניהם תמיד פתוחות, מסמלים את עינו הפקוחה של אלוהים. |
|
|
| בקשת סליחה |
|
הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים "עשרת ימי תשובה" וגם "הימים שבין כסה לעשור". בימים אלו מרבים להתפלל ולבקש סליחה על שחטאנו בשנה שעברה, לפני יום הדין – הוא יום הכיפורים.
בעדות המזרח נוהגים לבקש סליחות החל מראש חודש אלול.
בעדות אשכנז אומרים סליחות משבוע לפני ראש השנה ועד יום הכיפורים. |
|
|
| סעודת החג |
|
ביום החג נהוג לאכול סעודה חגיגית שעיקרה פירות, ירקות ומאכלים מתוקים. בין המאכלים האופייניים לחג:
תפוח בדבש שמלווה בברכה לשנה מתוקה
ראש של כבש או דג – מייצג את התפילה "שנהיה לראש ולא לזנב"
רימון – לרימון גרגרים רבים ואכילה ממנו מלווה בברכה "שירבו זכויותינו כרימון". |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
