|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| החג במקורות |
 |
"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל".
(שמות י"ב, כ"ז)
חג הפסח הוא חג מקראי החל בי"ד בניסן ועד כ"א בניסן לזכר יציאת בני ישראל ממצרים והפיכתם לעם. פסח הוא גם החג הראשון מבין שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות משום שלפי התורה, השנה מתחילה בחודש ניסן. במהלך החג חל איסור על אכילת חמץ במשך שבוע ימים, לזכר הבצק של בני ישראל שלא הספיק להחמיץ בעת שנחפזו לצאת ממצרים: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְאֹר מִבָּתֵּיכֶם"
(שמות י"ב, ט"ו)
היום הראשון והיום האחרון של החג הם ימי שבתון, ואסורה בהם כל מלאכה. חמשת הימים שביניהם הם ימי חול המועד, שבהם נהוג לנוח, ליהנות ולהמעיט בביצוע מלאכות. |
|
|
| סיפור יציאת מצריים |
|
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:"
(שמות י"ג, ח)
התורה מצַווה על בני ישראל לזכור את הסבל וההשפלה שחוו בתקופת היותם עבדים במצרים, לזכור את הברית שנכרתה בין אלוהים לעם ישראל בעת שהוציאם ממצרים והפך אותם מעבדים לבני חורין וכן לקיים את מצוות התורה, שניתנה לעם במעמד הר סיני. למצווה הראשונה - לזכור את יציאת מצרים משמעות נוספת: איסור לנצל לרעה את חולשתם של הגרים (הלא-יהודים), החיים בין בני ישראל, ככתוב: וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:"
(דברים י, י"ט) |
|
|
| שמות החג |
|
חג הפסח
לזכר זה שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים בעת מכת הבכורות.
"ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, ויקד העם וישתחו" (שמות י"ב, כ"ז).
חג המצות
לזכר המצות שאפו בני ישראל, משום שלא הספיק בצקם להחמיץ בעת שנחפזו לצאת ממצרים:
"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם" (שמות י"ב, ל"ט).
חג האביב
חג הפסח חל בחודש ניסן, ובו חלה עונת האביב, המסמלת את התחדשות הצמיחה ואת הבשלת התבואה החדשה:
"הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו..." (שיר השירים ב', י"ב).
חג החירות
לזכר יציאת בני ישראל מעבדות לחירות:
"ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו... ובני ישראל יוצאים ביד רמה... (שמות י"ד). |
|
|
| חודש ניסן |
|
לחודש ניסן מיוחסת קדושה מיוחדת המתבטאת במיעוט מנהגי אבלות - שינויים בתפילה והימנעות מהספדים על הנפטר ומצומות, למעט תענית חלום ותענית בכורות.
לחודש ניסן שלושה שמות, שניים מהם מופיעים במקרא:
1. ראש חודשים – החודש הראשון בשנה העברית. "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב, ב).
2. חודש האביב – בחודש זה פורח ומתחדש הצומח והחי. בפסח גם מתחילים לקרוא את ברכת הטל במקום ברכת הגשם. "את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים". (שמות ל"ד, י"ח).
3. ניסן – שם אכדי, מהשורש ניצן, המציין אף הוא את חודש האביב, על שם הניצנים שמתחילים בפריחתם. שנראו בארץ. "כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו הניצנים נראו בארץ" (שיר השירים ב, י"א-י"ב). |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
